המפולת בשוקי ההון האמריקנים תכה בנו בקרוב. עם זאת, דווקא המשבר הפיננסי הפוקד אותנו עתה הוא הזדמנות פז לשיפור מצבה של הפריפריה הישראלית והכנתה לפריחה בגל הגאות הבא.

בטווח הקצר אנו עדים לנפילות שערים בבורסה והפסדים של גופים פיננסיים שחשופים לגופים שהתמוטטו בארה"ב. נפילות אלו עשויות להיבלם הודות לצעדי הלאמה שנקט הממשל הפדרלי. בטווח הארוך נצפה בירידת ההשקעות במשק הישראלי והקטנה ניכרת של הביקוש בחו"ל לתוצרת ישראלית בגלל צמצום האשראי בחו"ל והנטייה "להדק חגורות" בעיתות משבר כלכלי.

להשקיע בתשתיות
הקטנת הביקוש לתוצרת ישראלית והירידה בהשקעות, לצד שער חליפין נמוך, יובילו במהרה לגל אבטלה ומיתון בישראל. ניתן למנוע זאת – אם הממשלה תנהג בתבונה. צעדי המניעה המתבקשים הם הגדלת ההשקעות הציבוריות בפיתוח תשתיות. דווקא הגדלת התקציב מעבר לגידול של 1.7% שכופה האוצר בשנים האחרונות והפנייתו לפיתוח תשתיות, עשויים לייצר מקומות עבודה ופיתוח כלכלי בעל תלות נמוכה יחסית בכלכלה הגלובלית. מדיניות זו תגדיל את הביקושים במשק ובכך תאזן את הירידה בביקושים לתוצרת ישראלית בעולם.

אין בכך כל חידוש: כלכלנים מכנים זאת "מדיניות אנטי-מחזורית", שמשמעה הרחבת התקציב וההשקעות ציבוריות בתשתיות כאשר המשק נתון במיתון, וצמצום ההשקעה הציבורית כאשר המשק נתון בגאות. היכן להשקיע? התשובה אינה מובנת מאליה.

להשקיע – היכן שיש צורך
גישה אחת רואה צורך להשקיע במקומות החזקים ממילא, שהרי הם יהוו את מנוע הצמיחה בגל הגאות הבא. זוהי גישה אנטי-חברתית ואנטי-כלכלית ביסודה. הרי כושר ספיגת הזעזועים הכלכליים רב יותר במקומות המרופדים. נוסיף על כך נדבך גיאוגרפי ונגלה שמדובר בעיקר במרכז הארץ, שנהנה מתשתיות מפותחות ביחס לפריפריה.

גישה אחרת, בריאה יותר מבחינה חברתית וכלכלית, גורסת שיש להשקיע בתשתיות היכן שיש צורך דחוף, כדי שתשתיות אלו יהוו מצע לצמיחה עתידית – בפריפריה.

האוצר לועג לפריפריה
אין זה סוד שאזורי הפריפריה של מדינת ישראל משוועים לפיתוח תשתיות חינוך, בריאות, תחבורה וסביבה. מבט חטוף בשלל התוכניות לפיתוח הפריפריה שהונחו על שולחנה של הממשלה בשנים האחרונות, אושרו ונגנזו במסגרת חוקי ההסדרים למיניהם בשל הצורך לעמוד "ביעדים תקציביים", ממחיש את מצבה העגום של הפריפריה. במקומן מציע האוצר "תוכנית לפיתוח וקידום הפריפריה" כחלק מן התוכנית הכלכלית לשנת 2009, שבפועל מסירה מעל הממשלה את האחריות לתקצב את פיתוח הפריפריה. עוד לעג לצרכיי הפריפריה.

עתה ניצבת בידי הממשלה והכנסת, שמגבשות בימים אלה את התקציב לשנת 2009, ההזדמנות למתן את הנזקים שתסב הסערה בשווקים הפיננסיים ובה בעת לחלץ את הפריפריה ממצוקותיה. מצבה הכלכלי של ישראל איתן, ויש ביכולתה לעמוד בהגדלת התקציב.

זה הזמן להחיות את התוכנית להשקעה של 15 מיליארד שקלים בפיתוח הנגב – תוכנית שאומצה בידי הממשלה ב- 2005 והתמוססה מיד אחר כך, ושכוללת השקעות בפיתוח החינוך, הבריאות, תשתיות המגורים, התחבורה והתעסוקה. זה הזמן לפתח את רשת מסילות הברזל והכבישים בדרום ובצפון כפי שמציעות תוכנית המתאר הארצית 35 ותוכניות המתאר המחוזיות. זה הזמן להפוך את היישובים הערביים למקומות שנעים לחיות בהם, תוך כדי שיפור אינטנסיבי של התשתיות הכלכליות הרעועות שלהם.

זה הזמן להכיר בכפרים הבדואים הלא-מוכרים בנגב, לתכננם ולבנותם מחדש בשיתוף תושביהם, ולצקת בהם תשתיות חינוכיות, בריאותיות וכלכליות ראויות למאה העשרים ואחת. זה הזמן לפיתוח תשתיות סביבתיות ראויות לתקופתנו. זה הזמן לפתח את מוסדות האקדמיה בפריפריה.

עם פרוץ המשבר הפיננסי, על הממשלה וחברי הכנסת למנף את הכוח שהעניק להם ציבור הבוחרים ולהתייצב מול עקשנותו של האוצר לשמור על מסגרת תקציבית שנקבעה בתקופה של גאות. הנהגה אחראית חייבת להתאים את עצמה למציאות משתנה, ולהפוך משברים להזדמנות לשינוי חברתי וכלכלי.

ד"ר ארז צפדיה הוא מרצה בכיר למנהל ומדיניות ציבורית במכללה האקדמית ספיר

פורסם לראשונה מ-YNET

דבריו של שר האוצר רוני בר און בדבר הצורך בצמצום תופעת עובדי הקבלן מנוגדת למדיניות משרד האוצר בשנים האחרונות. משרד האוצר נוטה להתייחס לארגוני המנהל הציבורי כארגונים אותם יכול המגזר הפרטי להפעיל טוב יותר. מדיניות זו מהווה תגובת נגד מסוכנת ובאה במקום הצורך לשפר את המנהל הציבורי. בעשורים האחרונים מתרחשת במדינות רבות רפורמת "הניהול הציבורי החדש". במרכזה אימוץ שיטות עבודה מן המגזר העסקי ויישום תהליכים דוגמת: הפרטה, ביזור, אחריותיות, אוטונומיה ניהולית, ניהול על פי יעדים וקידום השירות. כל אלה מתוך רצון לשפר את האפקטיביות וההיענות של ארגוני המנהל הציבורי.
על אף שבישראל לא יושמה רפורמה כוללת במנהל הציבורי מסתמנת מגמה של שינוי. ואולם, בישראל, הדגש מושם על חיסכון בעלויות מבלי לקיים חשיבה קוהרנטית על ההשלכות. המגמה שמקדם משרד האוצר היא "הוצא" ככל האפשר. בשל כך אנו צופים בהפרטת בתי כלא והעברת סמכויות ענישה וכפייה מידי המדינה ליזמים פרטיים, בהעברת טיפול באוכלוסיות חלשות לארגונים למטרות רווח ובשימוש גובר בעובדי חברות כ"א במנהל הציבורי. יש מקום לשינוי בארגוני המנהל הציבורי, רצוי וניתן לבחון לעומק סוגיות כגון: מה הם השירותים/מוצרים אשר המדינה צריכה לספק? ובאיזה אופן ? ואולם יש לקחת בחשבון את מכלול ההשלכות.
אחת הדוגמאות להתייחסות הלוקה עולה מהעסקה באמצעות קבלני כוח אדם. פרופ’ גל נור ממציין כי כ-17 אחוזים מהעובדים בשירות המדינה 12,384 איש מועסקים כעובדי חברות כ"א. על פי אומדנים של רונית נדיב, ממשרד העבודה, בשנת 2002 כ-83 אלף איש הועסקו באמצעות קבלני כ"א. כך שכ-4.3 אחוזים מכלל השכירים מועסקים באופן זה, חלק לא מבוטל מהם במגזר הציבורי. שיעור זה גבוה פי שלושה ממרבית המדינות המערביות. מספר השלכות למגמה זו:
פגיעה באיכות השירות – תיאוריות מרכזיות, בהן אסכולת יחסי האנוש, מצביעות על קשר בין תחושת העובד והתפוקות שהוא מייצר. ההנחה כי עובדים מתוסכלים המועסקים לצד עובדים בתפקיד דומה או זהה בתנאי עבודה טובים מהם, יספקו את אותה רמת שירות- הינה בעייתית. התגמולים הנמוכים מובילים לצמצום ההשקעה בעבודה, כאשר החשש העיקרי הוא מפני חרב הפיטורין.
שנית, יציבות השירות – המנהל הציבורי נדרש לספק שירותים/מוצרים ראויים, לאורך זמן, באופן שיווני ומטעמי הוגנות לאזרחים. התחלופה, חדשות לבקרים, של עובדים המטפלים באוכלוסיות חלשות, של אנשי הוראה וסוהרים עלולה לפגוע ברמת המקצועיות ובטיב השירות. מחקרים מראים כי ליציבות השירות ולא רק לכמות המשאבים, השפעה על האפקטיביות של השירותים. כלומר, התחלופה שמשרתת, אולי, את צמצום העלויות בטווח הקצר אינה משרתת בהכרח את האפקטיביות של השירות בטווח הארוך.
היבט נוסף נוגע בזכויות העובדים. עיקר הדיון נסב על תנאי ההעסקה הנחותים. בהקשר זה לא בטוח כלל כי העלויות אשר יושטו על המדינה בעתיד בגין הצורך לטפל בקבוצות שלמות – שלא זכו להסדרים סוציאליים בעבודה, יהיו נמוכות יותר מהסדרתם כעת. ואולם, חשוב להבין את ההשלכות גם על דימוי המנהל הציבורי. ארגונים אלה מייצגים את "הממשל בפעולה". בשל כך עליהם לנהוג במונחים של שוויוניות, צדק והוגנות לא רק כלפי מקבלי השירותים- האזרחים, אלה גם באלה אשר מועסקים בקרבם. התעלמות מהיבטים אלה עלולה ליצור דימוי בעייתי של ארגוני הממשל ושל החברה כולה. כולי תקווה שלאור דבריו של השר בר-און יחול שינוי בתפיסת האוצר שינוי שיבוא לידי ביטוי בדפוסי העסקה הוגנים יותר בארגוני המנהל הציבורי ובמשק הישראלי בכלל.

פורסם ב- 13 במאי 2008 בעיתון הארץ.

כמה מהאירועים שצוינו בכותרות העיתונים לאחרונה מחזקים את הצורך בהדגשת ערכים אחרים במנהל הציבורי: לא רק שיפור היעילות והחיסכון, אלא חיזוק תחושת האחריותיות (Accountability) של משרתי הציבור ונבחריו. התנהלותן הכספית של האוניברסיטאות ודרישת עובדי בנק ישראל לבונוסים בזמן של משבר כלכלי הן שתים מהדוגמאות המדגישות את אובדן האחריותיות במגזר הציבורי.
משנות התשעים הובילה הביקורת על התנהלות הארגונים הציבוריים לרפורמות ניהוליות במדינות כמו דנמרק, ארה"ב, ברטניה, קנדה וניו-זילנד. רפורמות אלה הדגישו יעילות ואימוץ מאפיינים של המגזר העסקי כמו תחרותיות, ניהול על פי יעדים, תפוקות וביזור שירותים, אך תבעו מהארגונים גם היענות לציבור ואחריותיות.

גם בישראל היו ניסיונות לרפורמות, אך אלה של ועדת קוברסקי ב-1986 ושל נציבות שירות המדינה ב-1994, שהמליצו על שינויים בניהול הארגונים הציבוריים, לא צלחו. בשנים האחרונות החלו במשרד ראש הממשלה לקדם כיוונים של שינוי, למשל מדריך התכנון הממשלתי – המציע מערך מובנה לתפקוד המשרדים הממשלתיים תוך הצבת יעדים והגדרת תפוקות והערכתן, או הקמת המועצה החברתית-כלכלית, הפועלת לחיזוק תהליכי קבלת החלטות בישראל. המועצה היא כלי חשוב המציע חלופות להמלצות אגף התקציבים באוצר, שהפך בשנים האחרונות לאוטוריטה בתחום. אלה שתיים מהמגמות שחשוב להמשיך בהן גם עם חילופי הגברי בראשות הממשלה.

ואולם, ברפורמות אלה חסר מרכיב מרכזי, המדגיש את האחריותיות של משרתי הציבור. העבודה במגזר הציבורי שונה מהמגזר העסקי ויש לה מסגרת שונה של דרישות. עובדי המנהל הציבורי, כמו נבחרי הציבור, אחראים בפני הציבור על מעשיהם. דומה שתפיסת "משרת" הציבור ותחושת האחריות הנלווית לה חסרות אצל חלק מעובדי המנהל הציבורי בישראל. אחריותיות פירושה כי מוטלת על עובדי ציבור המחויבות להסביר את האופן שבו הם פועלים למימוש אחריותם. לנגד עיניהם של עובדי ציבור צריכות לעמוד, אם כן, טובת הציבור והאחריות כלפיו. אין זה אומר שהם אינם ראויים לשכר ולתנאי עבודה ראויים, אך התחושה היא שחלקם אינו נותן עדיפות לטובת הציבור במילוי תפקידו. נראה כי תהליכי השינוי במנהל הציבורי לא יושלמו אם לא יכללו מרכיב מרכזי של יצירת אחריותיות. תפיסה זו עשויה לנבוע גם מיצירת רוח צוות וחיזוק תחושת השליחות של עובדי המגזר.
ועם זאת, חשוב לזכור שלמרות הדוגמאות הקלוקלות יש במגזר הציבורי רבים המבצעים את תפקידם מתוך המניע הנכון. אל לניסיונות להביא לשיפור בארגוניהם לבטל את פועלם.

* ד"ר ליהיא להט מרצה במחלקה למנהל ומדיניות ציבורית במכללה האקדמית ספיר.

חברת הביטוח הפניקס, שבשליטת קבוצת דלק, מסרבת לחדש את הביטוח של ארגון הנוער הגאה "איגי", שפג בסוף 2009, עקב "סיכון גבוה". המשך פעילותו של הארגון נתונה בסכנה, לאחר שחברות הביטוח מגדל ואיילון הודיעו אף הן כי לא יספקו ביטוח צד ג’ לחבריו ולמדריכיו; לפי שעה, טרם הצליח הארגון לאתר מקור ביטוחי חלופי. בינתיים נעתרה הפניקס להאריך את פוליסת הביטוח עד 15 בחודש, כדי לאפשר לארגון למצוא ביטוח חלופי. חברות הביטוח כלל והכשרה ביטוח, שאליהן פנה הארגון, טרם השיבו לו.

הביטוח, שעלותו השנתית לארגון היא עשרת אלפים שקלים, אמור לכסות נזקים שנגרמים לאחד מבני הנוער או המדריכים בדרך לפעילות החברתית, במהלכה או בדרך חזרה ממנה.
"אנחנו סבורים כי החלטת הפניקס שלא לחדש את הביטוח מקורה באירוע הירי שהתרחש בברנוער", אומר אבנר דפני, מנכ"ל איגי. לארגון איגי ולעמותת כמוני כמוך אין כל קשר לברנוער, המופעל על ידי האגודה.

מהפניקס נמסר בתגובה: "הפניקס אינה נוהגת להתייחס למידע פרטי הנוגע למבוטחיה או למועמדים לביטוח על ידיה, ולא תתייחס לשאלות חיתומיות הנוגעות לצנעת הפרט של מבוטחיה (יצוין כי "כלכליסט" הבהיר לחברה כי איגי ועמותת כמוני כמוך בעצמם ביקשו לדעת את הסיבה שבגינה לא זכו לחידוש הביטוחי – ר"ב). הפניקס ביטחה ותמשיך לבטח מוסדות, עמותות ואירועים בעלי זיקה לקהילה הגאה בישראל, לפי שיקולים מקצועיים ועסקיים".

מחברת מגדל נמסר בתגובה לפניית "כלכליסט": "מדובר בהחלטה מקצועית. השיקולים הם שיקולי סיכון, ואין זיקה בינם לבין פעילות העמותה. לחתמים שלנו יש הוראה שלא לקבל לקוחות בסיכון גבוה. במקרה של איגי מדובר בקבוצה של בני נוער שנמצאים תחת איומים. מגדל גם אינה מבטחת תחנות אוטובוס בירושלים, בגלל הסיכון הגבוה. יש פה פוליסה שבוטלה על ידי חברה אחרת וזה מבחינתנו תמרור אזהרה ראשון (מאיגי הובהר כי הפוליסה לא בוטלה, אלא לא חודשה — ר"ב). החתם שבדק את הנושא זיהה עוד בעיה: ההיסטוריה החיתומית של הארגון בעייתית. היו אירועי דקירות והיתקלויות במצעד הגאווה בירושלים, ולא שווה לחברת הביטוח לבטח בכל מחיר. הסיכון גדול מדי". באיגי הדגישו כי הם מקפידים שלא לשלוח בני נוער הפעילים בארגון למצעדי הגאווה מטעמי זהירות, כך שאין קשר בין ההתרחשויות בירושלים לחוסר הנכונות לבטח את הארגון.

מחברת איילון נמסר בתגובה כי לפי הבדיקה שביצעה, לא ידוע לה על קבלת פנייה מהארגון.

"תגובת הפניקס, המתחבאת מאחורי צנעת הפרט, היא במקרה הטוב מביכה", אמר ל"כלכליסט" גל אוחובסקי, נשיא עמותת כמוני כמוך. "בנוגע לתגובה של חברת מגדל, הרי שמדובר במניפולציה של נתונים המעידה על חפיפניקיות, אטימות וגסות רוח".

איגי הוא ארגון התנדבותי הפועל למען בני ובנות נוער הומואים, לסביות, בי־סקסואלים או טרנס־ג’נדרים. הוא מופעל על ידי "כמוני כמוך", עמותה ללא כוונת רווח שהוקמה על ידי גל אוחובסקי ויניב ויצמן ב־2004. הארגון פועל ב־15 סניפים ברחבי הארץ על ידי כ־150 מתנדבים. כ־1,500 בני נוער משתתפים בפעילותו מדי שנה.

הפניקס, המבטחת גם את אגודת הלהט"ב, נתבעת עם גופים נוספים בעקבות הרצח ב"ברנוער", מועדון הנוער של האגודה ברחוב נחמני בתל אביב. בתחילת אוגוסט 2009 נרצחו שני בני אדם ועוד 12 נפצעו כאשר אלמוני פרץ לברנוער ופתח באש לעבר הנוכחים. שני פצועים באירוע הגישו תביעות רשלנות בסכום כולל של 17.5 מיליון שקל נגד האגודה, הפניקס, עיריית תל אביב, משרד הפנים, משרד החינוך והמשרד לביטחון פנים.

מה גרם למסוק לצנוח "כמו אבן" לתוך הים, ולמותם של ארבעה בני אדם? חוקרי משרד התחבורה התחילו בשעות האחרונות לנסות ולהבין מדוע התרסק כלי הטיס הפרטי בצהריים (יום ג’). השאלה האם מדובר רק בתקלה טכנית או שהייתה גם טעות אנוש, תזכה למענה לאחר שיימשה גוף המסוק מקרקעית הים מול נתניה. בין ההרוגים – הטייס רן לפיד מנס ציונה, ויואב טמיר מתל-אביב. הרוג נוסף הוא תייר בריטי.

אבנר עובדיה, דובר משרד התחבורה, מסר ל-ynet שהתאונה נמצאת בחקירה, וטרם נשללה אף אפשרות. אנשי המשרד גובים עדויות בשטח ואוספים ממצאים. אחרי שנמשו מרבית חלקי המסוק שצפו על המים, בהמשך אמור להימשות גוף המסוק מהקרקעית, בעומק של כעשרה מטרים.

המסוק של חברת "טמיר תעופה" יצא בצהריים משדה דב בתל-אביב. אוריאן, מדריך בצופי ים בנתניה, היה בחוף בזמן ההתרסקות, שאירעה כ-200-300 מטרים ממנו. "המסוק הגיע מכיוון צפון. שמעתי רעשים מוזרים מהמנוע שלו", הואר סיפר ל-ynet.

"הבנתי שמשהו לא בסדר. הסתכלתי עליו כל הזמן ואז ראיתי איזה חלק שעף מהרוטור הגיע עד לשובר הגלים. המסוק המשיך עוד קצת ואז הרוטור הפסיק להסתובב והמסוק כמו אבן – עם החזית שלו – צנח לתוך המים", תיאר עד הראייה.

החיפושים לאחר ההתרסקות (צילום: רוני פרבר)

ל"טמיר תעופה" ניסיון רב, אומרים במשרד התחבורה, ובעבר היא הפעילה קווי טיסות סדירים לצפון הארץ.

לאחרונה עסקו בחברה בטיסות פרטיות. גם דוד אייזנברג, איש תעופה ותיק, אמר כי מדובר בחברה שנחשבת טובה ואמינה. "באופן עקרוני המסוק יכול להיות מוטס על-ידי טייס אחד, אבל לא נדיר שיש יותר מטייס אחד בצוות", הוא הוסיף.

גופותיהם של שניים מהנוסעים נמצאו תוך זמן קצר על פני הים. כוחות רבים חיפשו במשך שעה אחר שני נעדרים נוספים – שגופותיהם נמצאו לבסוף בתוך המסוק, בקרקעית הים. הם היו חגורים בחגורות הבטיחות, בעומק של כעשרה מטרים. לפי מד"א, אחד מההרוגים הוא ככל הנראה תייר, אזרח בריטניה בן 43.

שערי מכללת ספיר נפתחו השבוע שוב לאחר פרק זמן של שבועיים בהם לא התקיימו לימודים במוסד. מכללת ספיר אדי ישראל

למרות שהלימודים נערכים תחת איום מתמיד של ירי טילים, רוב התלמידים (כ-65%) חזרו אל ספסל הלימודים האקדמי.

משיחות שערך "זמן הדרום" עם סטודנטים שחזרו ללימודים למרות שהרקטות ממשיכות לנחות באזור מתקבלת התמונה כי לסטודנטים פשוט נמאס לשבת בבית.

רבים מהם אמרו כי הם: "פוחדים יותר מכך שהסמסטר יבוטל מאשר מהנסיעה אל המכללה".

לפחות בשבוע הקרוב הסטודנטים שלא חזרו ללימודים לא צריכים לחשוש, כיוון שהלימודים השבוע הם במתכונת רשות ולא חובה. ממכללת ספיר נמסר בתגובה כי השבוע לא ייערך רישום נוכחות וכי כל מערכי השיעור וההרצאות יועלו אל אתר המכללה. בשבוע הבא תחזור המכללה למתכונת אקדמית רגילה.